לפעמים יש לי מה להגיד… לפעמים אין לי דבר להציע; רק בשתיקתי האזנה שלי, הגוף שלי. אני רחוק בתוך היקום ומחוץ היקום שלך… לפעמים אני לא נוכח, ההווה כל כך כמו הרגע. אני החומר שלי, אזור קרבות, שריפות שלי. יש לי גם תחושות כי אני לא רוצה להציג או לתמלל אבל אני מן השגרה המשעממת של וששיעמומם אשר חש כי ייתכן מילים.
אני עוד… לפעמים אנשים רוצים ניתן נלחם ב הדיאלקטיקה, המילים או רצונות אבל אין כוח להקדיש את הזמן שלך, כי אתה חושב שמגיע בזמן שאני שומע אתה ואני מאבד… לפעמים הוא פשוט, שפוי.. לפעמים היא האכזרית לא להיות לבד… דממה. שעון זה אחרים כדי להפסיק והישאר הכל שקט, שקט! העולם רחוב, הנערה ישן! לפעמים זה כל כך קל להבין מדוע רוצה להיות snuggled מנטל של הרוח, הרוח הנעה מן העולם פחד.
לפעמים יש לי דבר לומר, כבר לא אני מתנצל געגועים לא אחר, עם טוקסידו או פסוקים.. וגם עם פרחים, או עם נשיקות. ידית. אך העולם ממשיך לדבר ולעשות לא יודע אם אתה שומע מה אני מנסה להודיע, תגיד לי כאשר אני, כאשר אני לא נמצא. מלחמות לפעמים מה זכה קר לבבות, לבבות איטי… יבש. אבל אני בחיים ויש צורך בשקט…. לפעמים יש לי מה להגיד; הוא פשוט כמו זה. רוצים להרשים מישהו ולא להתאבל ולא לפספס מישהו… רק שלא אצטרך לתת הסברים נשמתי, למה הרגשתי מצטערים הכל ואת עדיין רוצה פחות… או יותר. לפעמים אני לא מישהו או משהו. אני לא את חסרת תנאים או את אנוכית. אני לא מה שציפית.. רק לפעמים, אשר צפוי. אני לפעמים מרגיש קר, לא להודות… מזג אוויר טוב. לפעמים קשה לתזמן את החלומות שלי, לגרום להם לחזור המשחקים. אבל הם פראי שייכים לשמים. לפעמים יש לי מה להגיד וזה לא לעולם המתים. עדיין חי כמוס, שמח. למה… נותן לי רק כי אני מתגעגעת. אני חשוב גם כאשר מגורים…
תגובות אחרונות